רק בודקת שאתם עוד פה... (Nono)

הרבה דברים קורים, ואני לא מספיקה לפרסם אותם.

התחלתי ללמוד, ועוד לא הפסקתי לעבוד, אז הלחץ עלה, הזמן מועט, והעייפות רבה.

אבל זה יעבור.

רק כדי שתראו מה מגיע בעתיד - הנה כמה רמזים:

ריקוד הגשם חלק ב (או - שיעור כואב באפליקציות) (Nono)

תפרתי שמיכה אחת ומיד היה יום גשום. נראה לי שזה עובד, אז נמשיך!

אחרי השמיכה הזאת, שמיכת מעבר/חורף קל לקטנטונת שלי, נראה לי שצריך שלושה ימים של גשם ל-פ-ח-ו-ת.

טיזר קטן

דרך אגב, דני רופ אמר שהיורה מוגדר כשלושה ימים גשומים. אז מה שהיה בכלל לא נחשב! 

ולענייננו...

לא בדיוק מזללה - עסקית צהריים במזללה של מאיר אדוני(Lala)

אני אתחיל מלהסביר שאין תמונות כי שוב לא היה לי נעים לצלם.

יום ראשון, ערב חג שמחת תורה. יומולדת לי! 

אחרי שכבר היינו במזללה בערב פעם אחת, החלטנו לנצל את העסקית הדי משתלמת שלהם.
הוזמן שולחן לשעה שלוש והמסעדה גם הייתה די מלאה. זה כייף. אני לא אוהבת לאכול במסעדות ריקות – גם כאלה שאני מכירה ויודעת שאני אהנה בהן.

תפריט העסקית בנוי כך שמקבלים מנה ראשונה אחת מתוך מבחר של 4, לחם, ומנה עיקרית – כשמחיר העסקית הוא כמחיר המנה העיקרית.

אתנחתא מריקוד הגשם (Nono)

רגע לפני המשך ריקוד הגשם (גשם של שמיכות), פוסט קטן של עדכונים:

הפתעה בכפר (Lala & Nono)

בטח רובכם לא יודעים, אבל אני ו Nono עובדות יחד. 

באחד מימי חול המועד, בצאתי מהעבודה ראיתי שלט כזה שתלוי על עמוד של רמזור שמזמין למכירה של עתיקות בכפר טרומן. מכיוון שהכפר נמצא ממש (ממש) קרוב למקום העבודה שלנו למחרת קפצנו לביקור. 

לא ציפינו למשהו מיוחד, בטח לא שנמצא משהו לקנות. הלכנו סתם. לראות במה מדובר.

אבל איזה יופי של מקום גילינו שם! 

נכנסו לכפר ופשוט עקבנו אחרי השלטים שמובילים למכירה.
מודות, בהתחלה זה לא נראה לנו מבטיח במיוחד, בטח לא במבט ראשון.
רק אחר כך שמנו לב לכסאות הישנים שהיו מרכיבים פינת אוכל, או המזוודה המהממת הזו שאם רק היה לי איפה לשים אותה, לא הייתה נשארת שם מיותמת.

 בחוץ מונחים גם המון ארגזים שחיטוט קפדני בוודאי יניב כמה מציאות שוות

אחרי סיבוב קצר יחסית בחוץ, נכנסו פנימה וזו באמת הייתה ההפתעה.

ועכשיו כמעט שבא הסתיו... (Lala)

אם Nono התחילה אני כבר אמשיך..

אני תמיד הייתי בן אדם של חורף. או לפחות חשבתי שאני בן אדם של חורף, כשגרתי אצל ההורים, והתנהלתי ברכבים ומבניין לבניין.

מאז שעברתי עם בוג"י לתל אביב, גיליתי שבעצם קיץ זה הרבה יותר כייף! 

בעיר אנחנו מתניידים בעיקר על קטנוע או ברגל, ולמי בא לצאת מהבית כשקר, גשום וקופאות האוזניים?! (יש לי אישיו קשה עם האוזניים. הן תמיד קופאות לי. אפילו קניתי שנה שעברה מחממי אוזניים לטיולים שלנו בפארק, אבל עוד לא אזרתי אומץ לצאת איתם מהבית - יש שיאמרו בצדק)

כן! בדיוק כזה

אבל בכל זאת, בסופו של קיץ תל אביבי מהביל אי אפשר שלא להתגעגע לחורף, או לפחות לסתיו.

הסתיו שלי התחיל עוד בברלין, כי היה שם קריר (על מי אני עובדת? בלילה היה קר! והייתי עם מעיל הצמר החורפי שלי), וכמובן שהאופנה בכל החנויות, גם פה וגם שם, היא של חורף.

אז כבר נכנסתי ל mode חורף וקניתי סוודר שחור ונעליים חורפיות שאני ממש מחכה לנעול כבר. יש להן פרווה כזו מבפנים, ואפשר ללכת איתן גם מקופלות - ואז הפרווה בחוץ וגם מורמות ואז הן טיפה יותר גבוהות ובעלות מראה קצת יותר צבאי.

[אגב נעליים, אני מידה 38. בול. יכולה לקנות נעליים בלי למדוד. אבל מה? בברלין מדדתי משהו כמו 4 זוגות בחנויות שונות, בכולן 38 היה גדול, ו 37 היה טיפה קטן. רק בחנות מספר 5 מצאתי 38 שהיה טוב עלי. מה הקטע??]

צילום ביתי.. לא מצאתי תמונות באתרי האינטרנט של החברות

ריקוד הגשם (או - בעיקר שמיכות) חלק א (Nono)

מתה שיגיע כבר החורף.

בעיני הכל יפה יותר בחורף - השמיים כחולים-אפורים, הירוק כהה יותר, האוויר מתוק יותר, הבגדים יפים יותר (אוי, המעילים, הצעיפים, אוי, אוי...) וכמובן - לא רק אני מסתובבת מצוננת עם טישיו, בניגוד לקיץ (מה אומרים על צרת רבים..? D:).

אז החלטתי שאני אביא את החורף. "איך?" תשאלו אתם (שאלתם, שאלתם, אל תעשו כאילו אתם לא יודעים על מה אני מדברת...). ובכן, התשובה פשוטה - אני אתפור דברים סתוויים, סגריריים וכיפיים (הרבה י' יש פה...).
אני מכריזה בזאת על פרוייקט "ריקוד הגשם" - או בשמו היותר ישיר - פרוייקט "בעיקר שמיכות".

הנה teaser קטן לשמיכה הראשונה:

כן, אני יודעת שאי אפשר לראות יותר מדי. כבר אמרתי - teaser :)