מתנה של שינוי (Nono)

אחרי שנולדה ביתי, קיבלתי בין שלל המתנות גם שתי מתנות עשויות ביד, שהוכנו בהמון אהבה ואכפתיות.
בצורה מאוד לא אופיינית לי (ואולי אופיינית מאוד לתקופת ההורמונים של אחרי הלידה) התרגשתי מהמתנות האלו עד דמעות.

המתנה הראשונה שקיבלתי הייתה שמיכת טלאים, שהכינה Mimi (כן, זאת שכותבת פה).

המתנה השניה היתה בעצם שתיים: מובייל עשוי מלבד ורקום ביד שהכינה גיסתי (לא צילמתי עדיין כי הילדונת ישנה...), ובובה  (גם, רקומה ביד).

דמעות, כבר אמרתי? התחושה שהייתי חשובה מספיק למישהו כדי שישב שעות ויכין משהו בשבילי, בשביל הבת שלי, בשביל להגיד שאכפת לו ממני - פשוט מרגש (ושתבינו, לפני הלידה - מרגש הייתה מילה מגונה. מי מתרגש? אין דרמות, הכל נונשלנט, הכל בשליטה).

המתנות האלו התניעו אצלי שינוי (או שאולי הלידה עשתה את זה? זה נראה לי פוסט אחר...). פתאום רציתי להביא דברים יפים לעולם המטומטם הזה שסביבנו. כבר לא רציתי את הדמות הצינית, הבטוחה בעצמה (עאלק) שהצגתי. רציתי לתת מתנות כאלה מרגשות לנשים שסביבי (למה לנשים? לא יודעת, ככה). אז התחלתי לתפור.

זה לא שהיצירה הייתה זרה לי, אני מציירת כבר שנים, אבל בתפירה אני דנדשה. דבר ראשון בדקתי אם אני באמת מתחברת, הלכתי לסדנת תפירה של קרן פרפרים. סדנת תיק וארנק. התוצאות לפניכם (תמונות בהמשך...). מומלץ בחום.

כמובן שלא השתמשתי בהם עדיין (תיקים וארנקים זה יותר הקטע של Lala), אבל נורא נהניתי מהתהליך.

אז קניתי מכונה. והתחלתי. זה נשמע פשוט, אבל זה לקח לי זמן. גם לבחור מכונה, גם לבחור פרוייקטים להתחיל איתם.

בהמשך אשוויץ בדברים שעשיתי, אחלוק אתכם הדרכות שמצאתי ורעיונות, תסכולים וכשלונות.

אשמח לקבל בחזרה מכם יצירות ורעיונות שלכם, השראות וגם ביקורת (כן, כן, אני יודעת שנהוג לתת רק ביקורות טובות בפורומים למניהם, אבל אשמח לשמוע וללמוד מכם). כמובן, בטוב טעם ובנימה חיובית :)

עד הפעם הבאה,

נונו.